<h1>גבול מנשה — אחד מן הקדמונים</h1>
<h2>דף קא.</h2>
כלל חליצה בקצור צריכין ב"ד של שלשה לקבוע מקום דכתיב [דברים כ"ה] השערה, ולהצטרף שיהיו חמשה לפרסם הדבר וחותמין שלשה וראוי לדיינין לומר ליבם לבטל כל מודעא אם מסר על החליצה כדרך שעושין בגט, ושיכירו הדיינין היבם והיבמה על פי קרובים או נשים שהחולץ אחי הבעל מן האב ויתנו לו עצה ההוגנת לו שנאמר [שם] וקראו לו ודברו אליו שאם היה ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל ילדה ומה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך, ואם הוא נשוי אומרים לו לא תשחית נחלתך להיות צרות בבית כדרך שאמר הגואל לבועז [רות ד'] לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי כמו שבאר המתרגם. וצריך שיתן המנעל לחולץ שיהא שלו שנאמר [דברים שם] וחלצה נעלו ושיהא ברגלו ימין ושינעלנו ברגל ימין יחף דכתיב מעל רגלו ולא מעל דמעל וצריך שיהיה היבם בן י"ג שנה ויום אחד ובודקים אותו על פי זקנים אם הביא שתי שערות דאיש כתב בפרשה. קושרו סביב רגלו ברצועה יפה ומהלך בו קימעא ואם הרצועות לבנות והמנעל שחור כשר. ואח"כ מקרין הדיינין ליבמה מעומד בלשון הקדש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וצריך לה לומר לא אבה יבמי בנשימה אחת. ואח"כ מקרין הדיינין ליבם ג"כ מעומד ובלשון הקדש לא חפצתי לקחתה וצריך היבם לנעוץ רגלו בארץ וחולצת היבמה המנעל שיש לו עקב שאינו תפור בפשתן מרגלו הימנית של יבם ושולפת אותו ביד ימין ושמאל מסייעה. ובירושלמי בפ' מצות חליצה [ה"א] ר' זירא מחוי לר' אבא חולץ כיצד הוא עושה קושרו כדי שהוא יכול להלך בו מאלו א"ר חנינא בריה דר' הלל עונב כדי שתהא נוחה ויכולה להתירה באחת מידה כיצד הוא עושה מתירתן בימין ותופסתן בימין ושומטה בימין וגוררתיו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין רב אמר עיקר חליצה התרת רצועות, ואח"כ עומדת ורוקקת בפניו בארץ כנגד פני היבם רוק הנראה לדיינין בצאתו מפיה כשנפלה לארץ ואח"כ מקרין אותה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. וכתב מר יהודאי שהיבמה אומרת חלוץ הנעל ג' פעמים, וכל אלו הפסוקים אומרת בלשון הקדש והדיינין וכל היושבים שם עונין אחרי' חלוץ הנעל ג' פעמים כדאמרינן במנחות פרק העומר [ס"ה ע"א] קופה זו הן ג' פעמים מגל זו ג' פעמים.
